השאלות השתנו

השאלות השתנו

מאת מיקו פלד

ישנו סיפור ידוע על אלברט איינשטיין שבו נותן הפרופסור המהולל מבחן לכיתה מסויימת למרות שכבר נתן את אותו המבחן לאותה הכיתה.  כשהבחין  בכך עוזרו של איינשטיין מיהר להזהירו שאותה הכיתה כבר ניבחנה על אותו החומר.  הפרופסור חייך ואמר: זה בסדר, התשובות השתנו. כך גם אצלנו, השאלות אותן השאלות אבל התשובות השתנו.

עד לפני כעשר שנים התשובה לשאלה כיצד ניתן להביא לשלום היתה ברורה: מדינה פלסטינאית עצמאית בגדה המערבית ובעזה בשכנות למדינת ישראל. אבל היום   התשובה של שתי מדינות לשני עמים שייכת למציאות שחלפה מן העולם. כיום לאחר למעלה מ- 40 שנות כיבוש, כאשר הגדה מחולקת ומבוטרת ומשוזרת בישובים ובכבישים המיועדים ליהודים בלבד, כאשר חומת הפרדה כולאת מליוני פלסטינאים בגטאות בגדה ובעזה, וכאשר ברור לכל שאין מנהיג בישראל שיש בכוחו להביא לחלוקת ארץ ישראל – התשובה שונה.

מה היא אם כן הֿתשובה לשאלה קשה זו? כיום חיים למעלה מ – 10 מיליון בני אדם בין הים והירדן, כ 5.5 מליון יהודים וקרוב ל- 4.5 מליון פלסטינים כשמדינת ישראל, מדינת היהודים שולטת בכל.  מצב הפלסטינים נע בין חיים כאזרחים דרגה ג בתוך ישראל לבין נתינים משוללי זכויות תחת משטר צבאי בשטחים הכבושים. ברור שמציאות זו לא תוכל להמשך לנצח.  במוקדם או במאוחר תדרש ישראל לתת זכויות שוות לפלסטינאים שחיים תחת שלטונה, השאלה היא אם זה יבוא כתוצאה משפיכות דמים או כתוצאה מתהליך מדיני.

שני ספרים חשובים המצביעים על תמורות חשובות ראויים לציון כאן.  הספר הראשון שזכה לתהודה רבה וכבר נמצא ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימז הוא ספרו של נשיא ארה”ב לשעבר וידיד ישראל גימי קרטר.  ספרו של הנשיא קרטר “Palestine, Peace Not Apartheid” פתח לראשונה בארה”ב את הדלת לדיון משמעותי בנושא הטרגדיה של העם הפלסטיני.  קרטר מתאר את המציאות בה חיים הפלסטינים תחת שלטון ישראל כאפרטייד.  שנשיא אמריקאי ישתמש במונח אפרטייד כדי לתאר את שלטון ישראל בשטחים – זוהי תמורה חשובה שאין דומה לה.  ואכן, מאז יצא הספר בארה”ב הדיון בו אינו פוסק ולא נראה שיפסק בזמן הקרוב.

הספר השני הוא ספרו של ההסטוריון הישראלי אילן פפה: “The Ethnic Cleansing of Palestine”.  חשוב לתת את הדעת על שמוש במושג ethnic cleansing או  טיהור אתני כדי לתאר את הטרגדיה שעבר העם הפלסטיני בין השנים 1947-1949.  ספרו של פפה, מזעזע ככל שיהיה, מהוה הזדמנות ללמוד בפרטי פרטים על ההרס שנגרם לעם הפלסטיני בידי ישראל בתקופת מלחמת השחרור, מלחמה אשר בסיומה על חורבות פלסטין הוקמה מדינת ישראל .

מה שמסתמן מקריאת שני הספרים זה שספרו של קרטר הוא המשך של מה שמתאר אילן פפה. במילים אחרות, מדיניות מדינת ישראל לגבי הפלסטינים עכשיו מהווה המשך לטיהור האתני של 1948. ניתן אולי להתוכח על פרט זה או אחר הן בספרו של קרטר והן בספרו של פפה, אבל לא ניתן להתוכח על העובדות.  במהלך מלחמת העצמאות גורשו כ – 800,000 פלסטינים ממולדתם, עריהם וכפריהם נהרסו ולמעשה היישות הפלסטינית בפלסטין הושמדה כמעט כליל. וכיום, ממשיכה ישראל להרוס כל סממן של זהות, שלא לדבר על עצמאות פלסטינית הן בתוך ישראל והן בשטחים.

תשובה אחת לשאלה כיצד ניתן להביא לסיום הסכסוך שהיא אולי התשובה הקשה מכולן, מתבססת על כך שישראל היא למעשה מדינה שבה חיים שני העמים תחת שלטון אחד, כלומר ישראל היא מדינה דו-לאומית. מה שמתבקש זה לשנות את המסגרת הפוליטית הנוכחית המאפשרת רק לישראלים יהודים להיות אזרחים בעלי זכויות מלאות, ולהחליפה במסגרת מדינית שבה יורשו בני שני העמים להיות אזרחים שווי זכויות ויוכלו לבטא את זהותם הלאומית, הדתית והתרבותית.  במילים אחרות ישראל תהיה למדינה דמוקרטית שבה ישראלים ופלסטינים חיים בשויון זכויות מלא במולדתם ההיסטורית המשותפת, ארץ ישראל-פלסטין.

כאמור, אפשרות זו היא ללא ספק קשה ביותר. העם היהודי, לאחר 2000 שנות גלות ולאחר ששרד את השואה, קם לתחיה כמו הפיניקס האגדי וזכה להקים מדינה עצמאית.  מבחינה אנושית ומבחינה הסטורית תקומת ישראל היא בעלת חשיבות ללא תקדים.  כדי להבטיח את שלומו של עם ישראל בארץ ישראל דרושים גם חזון מדיני וגם נכונות להתפשר.  כדי להביא לסיום המצב הקשה בו נמצאת מדינת ישראל דרושה נכונות להכיר במציאות שנוצרה בין  1947 להיום: מדינת ישראל קמה על חשבון עם אחר, ואין מנוס מליצור מסגרת מדינית משותפת שבה יוכלו שני העמים לחיות בשלום.