מה זה ציונות ליברלית? מאת מיקו פלד

לגמרי לא ברור אם הרעיון של חלוקת הארץ היה אי פעם רעיון טוב, אבל ברור שכאשר דובר ברעיון זה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה סכוי ליישם אותו.  היום כאשר ציונים “ליברלים” ו”שמאלנים לאומיים” מדברים על רעיון זה כפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני זה מראה עצוב ומעורר רחמים.
לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר השלימה מדינת ישראל את כיבוש ארץ ישראל, אישים דגולים כנחום גולדמן, ישעיהו ליבוביץ, מתי פלד, ואורי אבנרי, שיבדה לחיים ארוכים, ומנהיגים יהודים אחרים קראו להקמת מדינה פלסטינית שתכלול את הגדה המערבית ורצועת עזה. אבל יהודים בארץ ובתפוצות הוכו בהלם משיחי כתוצאה מכיבוש ארץ-ישראל. הם כאילו הופנטו מהגישה שלפתע ניתנה להם למקומות ששמם התנ”כי  הילך עליהם כקסם: שילה, חברון, בית-לחם, בית-אל וכיו”ב מקומות מהמיתולוגיה היהודית. השליטה על מקומות אלו גרמה לכך שאפילו יהודים חילוניים לגמרי החלו להאמין שיש אלוהים ושהוא לצידם.
אז נעזוב לרגע גם את העובדה שפתרון שלפיו מחצית מיושביה של הארץ מקבלים 22 אחוז ממנה והמחצית השניה זוכה להינות מכל השאר הוא פתרון שמחלתחילה היו לו סכויי הצלחה קלושים. היום כאשר הגדה המערבית מחוררת בישובים, כבישים, מרכזי קניות ובתי ספר שנבנו על אדמה פלסטינית ונועדו לשרת יהודים בלבד וכאשר חברי הממשלה מדברים בגלוי וברצינות על העברת אוכלוסיות, או ליתר דיוק העברתה של האוכלוסיה הפלסטינית שבתוך ישראל אל מחוץ לגבולות המדינה, וכאשר הדיכוי והאלימות כלפי הפלסטינים הגיעו לרמה חסרת תקדים, השאלות המתבקשות הן: מי בדיוק יאפשר לתת לפלסטינים מדינה עצמאית והיכן תוקם מדינה זו? אם עדיין יש למשהו ספק, ניתן לאמר היום באופן גלוי וחד משמעי: למדינת ישראל אין ומעולם לא היתה שום כוונה לוותר על שום חלק מארץ ישראל ושום ממשלה ציונית לא תאפשר את את הקמתה של מדינה פלסטינית על שטחי ארץ ישראל.
יהודים ליברלים בארה”ב (כדוגמת J Street) ובארץ כדוגמת מר”צ והשמאל הלאומי, עדיין טוענים שפתרון הבעיה הוא בחלוקה והפרדה בדרך של הקמת מדינה קטנה וחסרת אונים לפלסטינים שחיים בגדה ובעזה.  ציונים ליברלים בארץ כבארה”ב אכן מבקרים את ישראל על יחסה לפלסטינים, דבר שראוי להערכה ביחוד בארה”ב, מקום שבו ביקורת על ישראל הוא חילול הקודש. אבל הם לא קוראים לפעולה ממשית דוגמת סרבנות למשל או מרי ממשי, ודברי הביקורת שלהם הם דיבורים בלבד. לדבר בתנאים של היום על פתרון שתי מדינות מראה חוסר יכולת לקבל את המציאות.  מי שקורא את ההיסטוריה של הציונות בכלל ושל מדינת ישראל בפרט יבין שחלוקת הארץ זהו דבר שאין המדינה הציונית מעוניינת או מסוגלת לעשותו.
יש עדיין מי שחי באשליה שיום אחד תקום בישראל ממשלה ליברלית מתקדמת והכל יבוא על מקומו בשלום. ממשלה זו תמשיך מהמקום שבו נעצרו רבין וערפאת זכרונם לברכה, וישראל תהיה המדינה הדמוקרטית המתקדמת שכולנו היינו כל כך רוצים לראות ואשר לצידה תתקיים בשלום מדינת פלסטין. זוהי אשליה שמשותפת ליהודים ליברלים בארה”ב ובישראל. אך מה לעשות, שוב ושוב באה המציאות ותופחת לנו על הפנים ומראה לנו שציונות ושלום נוגדים אחד את השני.  אומר זאת שוב, ציונות ושלום אינם יכולים לחיות ביחד מכוון שהציונות אינה מתפשרת בענייו ארץ ישראל. ממשלות ציוניות הוכיחו זאת שוב ושוב מאז קום המדינה ואין שום הפתעה בעלייתה של הממשלת הימין הקיצונית בראשות נתניהו-ליברמן.  להיפך, ממשלת ליברמן- נתניהו היא ממשיכת דרכם של כל ממשלות ישראל כולל ממשלות בן-גוריון, גולדה, רבין שרון וכל השאר שמספרן רב מכדי לספור.
היסתכלות על המפה הפוליטית של ישראל כיום מראה לנו שאין שום אשיות פוליטית ציונית או מפלגה פוליטית ציונית שמסוגלת או מעוניינת להביא לסיום את משטר הדיכוי של ישראל על העם הפלסטיני.  אין גם שום אישיות או מפלגה ציונית שמעוניינת ברצינות לסיים את שפיכת  דמם הבלתי פוסקת של פלסטינים חפים מפשע. הציונות שעל בסיסה קמה מדינת ישראל היא תנועה רדיקלית שאיננה רוצה ואיננה מסוגלת להיתפשר בנושא של ארץ ישראל. הבעיה אם כן, איננה ליברמן או נתניהו והפתרון איננו יוסי ביילין או יוסי שריד.  הבעיה היא הבסיס שעליו קמה מדינת ישראל, ושמה של הבעיה היא הציונות.  הפתרון הוא החלפת המדינה הציונית במדינה דמוקרטית חילונית, מדינת כל אזרחיה, שדוגלת בשויון זכויות ואיננה מפלה בין אזרח לאזרח.