מעולם לא הבנתי איך אנשים יכולים לשמוח בהתבשרם על מותו של אדם. יצא שהייתי בבריטניה כשמרגרט תאצ’ר מתה והייתי עד לחגיגות. גילויי השמחה שניצתו בכל מקום אליו הגיעה השמועה על מותה זעזעו אותי. כשביקרתי באירלנד ובוויילס עלה על דעתו שבבוא היום לכששרון ימות, נחזה גם אנחנו בהתפרצויות שמחה שכאלה.
אריאל שרון היה אדם שאפתן, אלים, רודף בצע, שקרן ועיקש. היה לו רעב אינסופי לכבוד, לעושר ולשררה. מסוגלותו לבצע רצח בדם קר היתה גלויה ומוכחת כבר בתחילת הקריירה שלו, אי-שם בשנות החמישים כשפיקד על יחידה 101. יחידה 101 היתה יחידת “קומנדו” ידועה לשמצה שהותר ללחומיה לטבוח בפלסטינים ולהטיל עליהם אימה. היחידה פעלה בעיקר בעזה אך גם במקומות נוספים בארץ ומחוצה לה. שיטות הפעולה של החטיבה היו כה ברוטאליות שאפילו לפי אמות מידה ישראליות הן היו בלתי נסבלות ולכן היא פורקה.
שרון קודם לתפקידים פיקודיים אחרים בצבא ועשה בהם חיל עד שהכל ציפו שהוא יגיע לצמרת הפיקוד בצה”ל ואף לתפקיד הרמטכ”ל. רמטכ”ל הוא לא נהיה אך הוא כיוון גבוה יותר ופגע. עם כניסתו לפוליטיקה נבחר שרון להיות שר הביטחון בממשלת בגין – תפקידו זה הוביל את ישראל לפלישה הרת האסון ללבנון ב-1982.
הפלישה ללבנון הותירה אינספור חללים, פצועים ועקורים, לבנונים ופלסטינים. שרון נמצא אחראי גם על הטבח שהתקיים בספטמבר של אותה שנה במחנות הפליטים סברה ושתילה שליד ביירות. שוב, הטבח הזה כמו פעולות חטיבה 101 הרחיק לכת באכזריותו לתפישתם של הישראלים ושרון הודח ממשרתו.
למרות ששרון הוקע על חלקו בטבח סברה ושתילה ונאסר עליו לכהן כשר ביטחון הוא המשיך לפעול בשדה הפוליטי והשפעתו הלכה וגדלה. בתפקידו כשר הבינוי והשיכון הוא תרם יותר מכל אדם למדיניות הגזענית והאנטי פלסטינית כמו גם לשחיתות התוך משרדית. נטען שבמהלך כהונתו לא הוגבל תקציב המשרד שהצליח לתפוח אפילו יותר מתקציב הביטחון. שרון הפעיל את כל כובד משקלו על המשך פיתוח ההתנחלויות ועל עקירת פלסטינים בכל שטחי הארץ ומעיקר בגדה המערבית – איזור שננתיים נעשה חלק מישראל לכל דבר ולמעשה קיים רק בדמיונם של אנשים המנותקים מהמציאות.
הכתר הכי אבסורדי שנקשר לשרון היה שהוא איש של שלום, שהוא “עזב” את עזה ו”השיב” אותה לפלסטינים, שהוא עשה את המחווה הזאת בעד השלום ושכל מה שהישראלים קיבלו בתמורה היה מטח כפוי טובה של רקטות. הנסיגה הישראלית מעזה היתה חד-צדדית וצינית ואפשרה לשרון להיפטר מהמתנחלים בה ולהפכה לכלא תוך כדי צבירת נקודות פוליטית אצל המנהל האמריקאי. זה היה מהלך אכזרי שאפשר לשרון להמשיך ללחוץ את תושבי עזה, אותם אנשים שהוא היה נחוש להכרית עוד מתחילת דרכו המקצועית והאלימה. תושבי עזה הגאים לא נכנעו והיוו תזכורת מתמדת לרצחנותו.
אפשר להמשיך לספר עוד ועוד בפשעי שרון. בשכבו עתה במקום משכבו האחרון עלינו לזכור את קרבנותיו, את אינספור המתים, הפצועים והעקורים ולהזכיר לעולם שהאדם הזה לא היה גיבור כי אם פושע נתעב.
במובן מסוים המצב בו היה שרוי שרון מאז שסבל שתף דם במח היה סוג של גיהנום שאין ראוי לו ממנו.
Miko Peled 
Dear, Dear Miko!
I don’t read or speak Hebrew. Please could you post an English version of your article “Tear Down the Wall” ! Please…
We love you, Miko.
Dear, Dear, Miko!
I never understood how people can be happy over being told of the passing of a person.
But then I remember the likes of Hitler and Stalin.
I’ll tell you what though, when you die I will not be dancing in the streets.
However, I will not shed a tear over you, either.
Unlike the aforementioned scum, who have secured their name in history through their vileness, you are nothing but a common low-dweller crook and self-loathing loser. Akin, in a sense, to the Judenrate.
You do not deserve to be remembered.
And that shall be your destiny. To be forgotten. That is your punishment.
On a personal note, as a sane-moderate middle-wing, you disgust me.
But as an intelligent, civilized, egalitarian and a humanist, all I can really do is let you continue spewing your vile bile and bless you that one day you reach actual enlightenment, learn to love yourself, your fellow Hebrew (Ivrim) people, your neighbours and stop pursuing greed.
Listen to Bob Marley, sometimes. He spoke many words of truth.
There is a right way and a wrong way. Place an ear to the voice inside. It will show you the correct path.
So, in conclusion, while I despise your actions, I forgive and pity you as a human.
May your heart find its salvation.
Peace.