עשר שנים לסמדר

יום מותה של הנסיכה דיאנה היה יום עצוב לכולם. לי זהו יום שלעולם ישאר עצוב, יום שמבשר רעות. אני לא היכרתי את הנסיכה דיאנה אבל כמו כולם הייתי מאוד, מאוד עצוב כשנהרגה. לא העלתי על דעתי שיום מותה ישאר עמי לעולם כיום המבשר את בואו של מוות נוסף. כיצד יכולתי לדעת אז שכעבור שמספר ימים יגיע טלפון מאמי, מזיקה, בו תספר לי על הפיגוע במדרכוב בעודי צופה באירוע בשידור ישיר ב- .CNN ושאז היא תאמר את המילים שלעולם לא אוכל לשכוח: “היה פיגוע ולא יודעים איפה סמדרי”. וכיצד יכולתי לדעת שכעבור מספר שעות תגיע ההודעה שאכן סמדרי נהרגה ושלמחרת, ביום הלויתה של דיאנה אני אהיה בעצירת ביניים בלונדון בדרכי מסן דיאגו להלויה שלנו בנחשון.

לא הוזהרתי שכותרות הבוקר יקדמו את פני בהודעה ש”נכדתו של לוחם השלום, האלוף במילואים מתי פלד נהרגה בפיגוע…” זו היתה שעת בוקר מוקדמת, לא ידעתי ועד היום איני יודע מה לאמר ומה לחשוב ב-4 בספטמבר. איך שהוא מצאתי את עצמי מתחבק עם נורית ובוכה כמו תינוק. איך יכולתי לדעת שבדרך חזרה מנחשון ישיר אלטון גון את שירו ושנורית לא תסלח לעצמה על שהשאירה את בתה קבורה שם, לבד לעולמים. במשך שבעת ימי השבעה עברו אלפים את מפתן הבית בו נולדתי, הבית בו חיתה סמדרי. על הדלת שדרכה נכנסו אלופים, שרים ונשיאים התנוסס עתה שלט הקורא לשחרור פלסטין. מאז ועד היום פתוחה דלתם של נורית ורמי לכל מי שמבקש למצוא אור בקצה מנהרתו החשוכה.

למרות שחלפו עשר שנים, כשקרב הרביעי בספטמבר אינני מסוגל למצוא מנוחה. סיבת מותה של סמדר הוא הטרור הישראלי, שנקרא גם “הכיבוש”. מאז מותה קטל טרור זה למעלה משבעת אלפים אנשים וכמוה גם את מותם ניתן היה למנוע. אלא שמערכת הטרור אינה מוותרת על ליטרת הבשר שלה. בינואר האחרון קטל הטרור הישראלי את אביר, בתו של בסאם עראמין. כמה סמלי שהיא היתה בת 10 – נולדה באותה שנה שנקטלה סמדר. את בסאם פגשתי לראשונה כשנה וחצי לפני זה, וכמו כולם התפעלתי מאומץ ליבו ומכושר מנהיגותו. כיום גם בעיניו יש את אותו המבט המוכר של השכול ואיתו גם הנחישות להביא לשינוי.

שניים מהמבקרים שהגיעו לשבעה של סמדר עומדים היום בראש מצעד הטרור משולח הרסן של ישראל נגד העם הפלסטיני – אהוד אולמרט, שאז היה ראש העיר ירושלים, ואהוד ברק שהיה יו”ר מפלגת העבודה. את אולמרט לא פגשתי אבל את ברק דוקא כן. הוא ניסה למכור את הלוקש שלו על עשיית שלום ללא עשית שלום כדי לזכות בקולות משני הצדדים. לתומי שאלתי אותו מדוע לא לאמר את האמת שהכיבוש הורג את כולנו ושצריך להביא לסיומו. זכיתי במבט קר מהיו”ר ובהרצאה מתומך נלהב על תמימותי וחוסר הבנתי בפוליטיקה.

היום אולמרט הוא ראש ממשלה מסורס המעמיד פנים שהוא עושה שלום. אהוד ברק הוא שר הכיבוש והטרור והוא מטיל את מלוא משקלה של המערכת שבראשה הוא עומד כדי להבטיח את המשך הקטל. מערכת ה”בטחון” של ברק מבטיחה את המשך הכיבוש והאלימות וברק, הממלא את תפקידו כראש מערכת זו בנאמנות, מבטיח שהמוות ימשיך לשכון כאן בבטחה.

הסיסמה החדשה המופצת בקשר לנסיכה המנוחה דיאנה היא “תנו לדיאנה למות”. אבל כל שנה אני מנסה וכל שנה אני נכשל כי יום מותה תמיד מבשר את ה-4 בספטמבר.

מיקו

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: